אחד השערים היה פתוח, מעבר לשער רק צעדים אחדים, שלש מדרגות וכניסה אל הבית. לפני המדרגות, בְּהֶמְשֵׁךְ עם השער, ספסל ירוק צר וארוך, קיר הבית, ירוק גם הוא, משמש משענת לספסל. אשה כִּבְדַת משקל, לבושה בשמלה קֵיצִית שחורה מעוטרת בצפיפות בעלים צהובים וירוקים ישבה בקצה הספסל, קרוב לשער, נשענת על מקל הליכה. צל ואור מרצדים על דמותה. נדמה היה שכל תְּזוּזָה ממקומה תדרוש ממנה מאמץ עצום.

גלינה, המדריכה, פתחה עִמָּהּ בשיחה בשפה הרוסית, אנחנו, עמוס, אורה ואני, הצטופפנו סְבִיבָהּ, מלה לא הֵבַנּוּ. נערה צעירה, נכדתה של האשה הזקנה, הופיעה בדלת הבית, מעט אנגלית בפיה. מעגל המשוחחים הִתְרַחֵב קִמְעָא ואפילו אנחנו התיירים, מחפשי השרשים, הצטרפנו לשיחה. שלוה ונעימות שררו בין האשה המבוגרת ונכדתה, גם יחסן אלינו היה רגוע וחם, יחסן הישרה אפילו מעין הרגשה של קרבה. יהודים כנראה אין בראקוב בימינו אנו, חשבתי, אך אשה זו בְּמַרְאָה, בְּכֹבֶד גופה, הזכירה לי את סבתי, סבתא טמה, אשר נולדה בעיירה זו ,בילתה בה כמחצית מחייה וילדה כאן את שלושת ילדיה. כאן גם החליטה שעתיד משפחתה הוא בארץ ישראל.

המחשבות עוררו בי רצון חזק לראות את קְרָבָיו וְתוֹכוֹ של הבית. לא חשבתי מדוע, האם היתה זו סקרנות גְּרֵידָא לראות איך חיים אנשי רוסיה הלבנה, או אולי דבר מה בתת ההכרה לחש לי: "אולי שם בְּתוֹכוֹ של הבית יִמָּצֵא רמז כלשהו אודות עֲבָרוֹ היהודי של הבית, עוד פרט אשר יחשוף עָבָר וְיִטְוֶה מסכת חיים אשר עד כּה נעלמה מעינינו."

לפתע מִשְׁאַלְתִּי התגשמה, עמוס הֵעֵז ושאל אם יכולים אנו לראות את הבית. האשה המבוגרת קמה ממקומה ועלתה אתנו אל ביתה הזעיר בכבדות ובאטיות, מזמינה אותנו אל ממלכתה.

מטר רבוע אחד במרפסת שוכן מטבח הקיץ, מימין בכניסה ארון נמוך מחזיק על כתפיו שני דליי מים המשמשים מקור מים למשפחה. בְּאֵר בחצר, לידו חבלים לתליית הכביסה. דלי נוסף ליד הארון עמוס תפוחי אדמה, נבטים מבצבצים, ודאי יהוו מקור לשדה תפוחי האדמה בעונה הבאה. ממול מטבח חורף, שולחן לשנים, מקרר קטן ותנור אפייה בנוי בקיר, פתחו מכוסה בווילון. תנור כה גדול וישן, כאילו הובא ממאפייה של ראשית המאה שעברה. הרהור חלף בְּרֹאשִׁי, בימי חורף הקפואים של רוסיה הלבנה, כאשר הטמפרטורה צונחת במהירות מתחת לאפס, אין כמו להשתרע במרומי התנור החם, לשקוע עמוק בקריאת ספר וּמִפַּעַם לפעם לשאוף את ריח הטשולנט המשחים במעמקיו של התנור. רגשות והתרגשויות משכו את לבנו להתבונן בכל פרט בבית הקטן, הסבנו אחד את תשומת לבו של השני לחפץ זה או אחר, אל תמונה, רהיט, או כלי של זכוכית. פה ושם גם שאלנו, גלינה, שניהלה את השיחה עבורנו, שאלה וענתה. לא עברו כמה דקות וכלנו הֻזְמַנּוּ לשבת סביב השלחן הקטן במטבח החורף, הרקוע בין תנור האפיה הענק, המקרר העתיק, לבין החלון הַמְּעֻטָּר בוילון תחרה לבנה והעציצים על אֶדֶן החלון

.